שכר הדירה הוא המספר הראשון שמדברים עליו, ולעיתים קרובות לא הגדול שבהם. הדף הזה עובר על מה שמצטרף אליו — חשמל, מים, פיקדון, אורך החוזה והדיווח שבעל הבית חייב להגיש עליכם להגירה — ומה אפשר ללמוד על המחירים מהלוח עצמו. על בחירת האזור יש דף נפרד.
מה קובע את המחיר בלוח
הטבלה הזו מחושבת בכל בנייה של האתר מהמודעות שבלוח, כדי שלא יופיע כאן מספר שאי אפשר לשחזר. היא לא מחירון: אלה מחירים מבוקשים, בעיקר של בתים שמפרסמים אותם באנגלית ובעברית, כלומר הקצה היקר של שוק שרובו עובר מפה לאוזן.
| חתך מהלוח | חציון מבוקש לחודש | מודעות |
|---|---|---|
| חדר שינה אחד | ฿28,000 כ־₪2,500 | 13 |
| שני חדרי שינה | ฿42,500 כ־₪3,900 | 36 |
| שלושה חדרי שינה ומעלה | ฿106,400 כ־₪9,700 | 35 |
| בלי בריכה | ฿30,096 כ־₪2,700 | 63 |
| בריכה משותפת | ฿44,000 כ־₪4,000 | 27 |
| בריכה פרטית | ฿106,400 כ־₪9,700 | 34 |
| מוצע לטווח ארוך | ฿45,000 כ־₪4,100 | 25 |
| מוצע לטווח קצר | ฿47,424 כ־₪4,300 | 69 |
מחושב אוטומטית מ־124 מודעות עם מחיר חודשי, מתוך 288 המודעות שבלוח, נכון ל־אוגוסט 2026. חציון האי כולו: ฿43,214. חתכים חופפים — אותה מודעה נספרת גם בשורת הגודל וגם בשורת הבריכה — ולכן זו השוואה בין קבוצות מודעות, לא תוספת מחיר של תכונה. וכמו בכל הלוח: מחירים מבוקשים, לא מחירים ששולמו.
שלוש מסקנות שאפשר להסיק מזה בזהירות:
- בריכה פרטית היא ההבדל הגדול בלוח, ובגודל דומה לזה של הקפיצה לשלושה חדרי שינה — וזה לא במקרה: אלה בדרך כלל אותן מודעות עצמן. אם בריכה לא קריטית לכם, ויתור עליה מזיז את התקציב יותר מכל החלטה אחרת.
- לוח כזה לא מראה את ההנחה לטווח ארוך שכולם מדברים עליה. שורות ה"טווח ארוך" וה"טווח קצר" קרובות זו לזו, אבל זה לא אומר שאין הנחה — זה אומר שמדובר בשני מלאים שונים של בתים. ההנחה האמיתית מתגלה במשא ומתן על בית מסוים, לא בהשוואה בין מודעות.
- המדגם קטן מהלוח. רק חלק מהמודעות מפרסמות מחיר חודשי; לשאר יש מחיר ללילה, לתקופה, או "פנו אלינו". הטבלה סופרת רק את הראשונות.
חשמל — ההפרש בין מה שהחשמל עולה לבין מה שגובים עליו
זה הסעיף שהופך שכירות זולה ליקרה, ובקופנגן הוא כמעט תמיד מגיע דרך בעל הבית ולא דרך חברת החשמל. שווה להכיר את המספר האמיתי לפני שמסכימים על מספר אחר.
ספקית החשמל באי היא PEA הממשלתית (כל תאילנד מחוץ לאזור בנגקוק). התעריף הביתי בנוי מדרגות, ולבית עם מזגנים — מעל 150 יחידות בחודש — הוא 3.2484 באט ליחידה ל־150 הראשונות, 4.2218 ליחידות 151–400, ו־4.4217 מעבר לזה, ועליו מתווספים דמי שירות חודשיים של 24.62 באט, תוספת דלק (Ft) של 0.1623 באט לכל יחידה בתקופת מאי–אוגוסט 2026, ומע״מ 7%. בשורה התחתונה בית ממוצע משלם בערך 4.2–4.5 באט ליחידה, הכול כלול (נכון לאוגוסט 2026 — ה־Ft מתעדכן כמה פעמים בשנה, אז המספר הזה זז).
מה שגובים בפועל: לפי מדריכים מקומיים, 7–8 באט ליחידה הוא המחיר הנפוץ מבעלי בתים, ובאפרטמנטים משורתים 8–10. כלומר כמעט פי שניים מהעלות. על בית שצורך 400 יחידות בחודש זה הפרש של אלפי באט, כל חודש.
ומה שהחוק אומר על זה: תקנת החוזים לשכירות מגורים אוסרת על סעיף שמאפשר למשכיר לגבות חשמל ומים בתעריף גבוה מזה שספק החשמל או המים גובה ממנו. זה "סעיף אסור" — כלומר בטל, גם אם חתמתם עליו. הנוסח הזה הופיע בתקנה שפורסמה ברשומות באוקטובר 2019 ונשמר בתקנה המחליפה, B.E. 2568, שנכנסה לתוקף ב־4 בספטמבר 2025. בנובמבר 2025 הודיע משרד הגנת הצרכן על אכיפה ועל תקרה של 4.88 באט ליחידה ללא רווח, עם קו תלונות 1166. את התקרה הזו לא הצלחנו לאתר בנוסח שברשומות עצמו, רק בהודעות הממשלתיות ובעיתונות — אז התייחסו אליה כאל תקרה מנהלית ולא כאל סעיף חוק.
הסייג שהופך את זה לפחות שימושי ממה שנשמע, ודווקא בקופנגן: התקנה חלה על מי שמשכיר שלוש יחידות מגורים ומעלה (עד 2025 הסף היה חמש). בעל בית פרטי שמשכיר וילה אחת או שתיים — כלומר חלק גדול מהמודעות בלוח — פשוט לא נמצא בתוכה, ומולו יש לכם רק את מה שכתוב בחוזה. לכן, בלי קשר לחוק:
- סכמו את המחיר ליחידה בכתב, לפני הפיקדון.
- צלמו את מונה החשמל ביום הכניסה, עם התאריך.
- בקשו לראות פעם אחת את חשבון ה־PEA המקורי של הבית. מי שגובה תעריף הוגן יראה אותו בלי בעיה.
מים, זבל וכל השאר
מים. ל־PWA, תאגיד המים הממשלתי, יש טבלת תעריפים ייעודית לסניפי פוקט, סמוי וקופנגן — כלומר יש מים עירוניים באי. התעריף הביתי הוא 10.20 באט למ״ק לעשרת הראשונים, 16 לעשרה הבאים, 19 ל־21–30 ו־21.20 מעבר; אין מינימום חודשי לצרכן ביתי, יש דמי שירות של 30 באט לחודש למונה בגודל הרגיל, ומע״מ 7%. בפועל צריכה של 20 מ״ק בחודש יוצאת בערך 310 באט, כלומר כ־15–16 באט למ״ק (נכון לאוגוסט 2026).
אבל חלק גדול מהבתים באי בכלל לא מחוברים לרשת: יש בארות, מאגרי מי גשם והובלה במיכליות. לא מצאנו שום מקור אמין למחירים של אלה, ולא נמציא כאן מספר. מה שכן: שאלו מאיפה מגיעים המים לבית הספציפי, מי משלם עליהם, ומה קורה בו בסוף העונה היבשה — זו שאלה שנשמעת תיאורטית עד השנה הראשונה.
זבל. אין ולו מקור רשמי אחד שפרסם את אגרת האשפה של הרשויות המקומיות בקופנגן. בפועל מדובר בסכום קטן, לפעמים אוסף פרטי שגובה תשלום יומי זעום, ולעיתים קרובות זה כבר בתוך שכר הדירה. שאלו — אל תניחו.
גז ואינטרנט. לפי מדריכים מקומיים בלבד: מילוי בלון גז נע בין כמה מאות באט אחת לכמה חודשים, ואינטרנט ביתי נע בין 700 ל־1,500 באט לחודש. על אינטרנט יהיה כאן דף נפרד; בינתיים הכלל היחיד שחשוב הוא לבדוק מהירות בבית עצמו ולא לסמוך על המודעה.
פיקדון ותשלום מראש
הנוהג בשוק (לא חוק): פיקדון של חודש עד חודשיים, ומבעלי בתים פרטיים לפעמים עד שלושה, בתוספת חודש מראש.
מה שהחוק קובע, שוב רק למשכירי שלוש יחידות ומעלה: דמי שכירות מראש ופיקדון יחד לא יעלו על שלושה חודשי שכירות. הפיקדון מוחזר עם תום החוזה — תוך שבעה ימים אם נדרשת בדיקה ולא נמצא נזק, ותוך ארבעה־עשר יום עם פירוט מסודר אם כן. אסור לחלט פיקדון בלי אשמה של השוכר, ואסור לגלגל על השוכר בלאי סביר.
אזהרה על מה שכתוב באינטרנט: כמה אתרים מסחריים עדיין מצטטים תקרה של "חודש פיקדון וחודש מראש". זה הנוסח הישן משנת 2018, שבוטל כבר ב־2019. הכלל התקף הוא שלושה חודשים במצטבר.
החוזה עצמו
לפי חוק החוזים והמסחר התאילנדי, שכירות של נכס מקרקעין אינה ניתנת לאכיפה אלא אם היא בכתב וחתומה. חוזה מעל שלוש שנים אכיף רק לשלוש שנים אלא אם נרשם בלשכת המקרקעין (ואז יש מס רישום), והתקרה המוחלטת היא שלושים שנה. כמעט כל שכירות פרטית בקופנגן קצרה משלוש שנים, ולכן הרישום לא רלוונטי — אבל הכתב כן, וההסתמכות על הסכמה בעל פה בוואטסאפ היא הסתמכות על כלום.
שתי נקודות שמפתיעות שוכרים:
- חוזה לתקופה קצובה מסתיים בסופה מעצמו, בלי שאף אחד צריך להודיע על כך. אם אתם מתכננים להישאר — סכמו את ההארכה ואת מחירה מראש, לא בחודש האחרון.
- אצל משכירים שהתקנה חלה עליהם, החוזה חייב להיות בתאילנדית, בצירוף דוח מצב מפורט של הנכס עם תמונות בכניסה, ולשוכר יש זכות לצאת מחוזה קצוב אחרי שעברה מחצית התקופה, בהודעה של שלושים יום מראש.
לזרים אין שום מגבלה על שכירת נכס בתאילנד — המגבלות הן על בעלות על קרקע. החוזה יכול להיות באנגלית, אבל בית משפט תאילנדי ידון בתאילנדית, ולכן חוזה דו־לשוני שהמשמעות בו זהה בשתי השפות הוא הסטנדרט המעשי.
TM30 — הטופס שלא אתם מגישים, ובכל זאת הבעיה שלכם
סעיף 38 לחוק ההגירה התאילנדי מחייב את בעל הבית — או המחזיק, או מנהל המלון — לדווח להגירה על שהותו של זר בנכס תוך 24 שעות מהגעתו. זו לא חובה של השוכר, והקנס (עד 2,000 באט בחוק; בפועל מדווחים על 800–1,600) הוא של בעל הבית.
למה זה בכל זאת נוגע לכם: ההגירה מבקשת את אישור ה־TM30 כשאתם מגיעים אליה — בהארכת ויזה, בדיווח 90 יום, בבקשה לאישור מגורים. בלי האישור אפשר למצוא את עצמכם חוזרים למחרת עם בעל בית שלא ממש מבין למה קראו לו.
דיווח חדש נדרש בכניסה לכתובת חדשה, אחרי כל כניסה מחדש לתאילנד מחו״ל, ובמעבר דירה. מאז יוני 2020 אין צורך לדווח שוב אחרי טיול פנימי בתוך תאילנד.
תיקון למה שמופיע במדריכים רבים: חיפשנו ולא מצאנו שום שינוי בכללי ה־TM30 ב־2025 או ב־2026. השינוי המהותי האחרון הוא ההקלה של 2020, והדיווחים על "החמרה" באזורי תיירות הם אנקדוטליים. בפועל, בקשו את האישור בכניסה לבית; אם בעל הבית לא מגיש, אפשר להגיש בעצמכם עם ייפוי כוח והעתקי מסמכי הבעלים.
מתי מתמקחים
לחלק הזה אין שום מקור רשמי — אף גוף לא מפרסם נתוני עונתיות לשכירות בקופנגן. מה שלמטה מגיע מבלוגים ומאתרי השכרה, והוא עקבי ביניהם, אבל זו עדות ולא מדידה.
- העונה הגבוהה באיים היא בערך נובמבר–מרץ, והזול ביותר הוא סביב אוקטובר.
- כוח המיקוח הגדול ביותר הוא בשילוב: להגיע בעונה נמוכה וגם להתחייב לתקופה. הנחות מקובלות מ־3 חודשים, וגדלות ב־6 ומעלה.
- שאלו במפורש אם המחיר המבוקש כולל עמלת תיווך. באי יש מודעות שבהן העמלה כבר מגולמת במחיר, ואין נוהג אחיד שהצלחנו לאמת.
מה לבדוק לפני שחותמים
הביקור בבית הוא ההזדמנות היחידה לגלות את רוב הדברים שברשימה הזו. אחרי שהפיקדון שולם, כל אחד מהם הופך לוויכוח.
- מי מודד את החשמל, מה כתוב על השעון היום, ומה המחיר ליחידה — בכתב.
- מאיפה מגיעים המים, ומה קורה בסוף העונה היבשה.
- מי מפנה את הזבל ומי משלם על זה.
- מהירות האינטרנט בבית עצמו, בשעת ערב, מהטלפון שלכם.
- מה בדיוק מוחזר מהפיקדון, מתי, ומה נחשב "בלאי סביר".
- האם בעל הבית מגיש עליכם TM30, ומי מקבל את האישור.
- מה קורה אם אתם עוזבים מוקדם — ומה קורה אם הוא רוצה את הבית בחזרה.
על המקורות של הדף הזה
בניגוד לדף האזורים, לרוב הדף הזה יש מקור רשמי, וניסינו להישען עליו בלבד: תעריפי החשמל והמים הם של PEA ו־PWA, כללי הפיקדון והחוזה מגיעים מתקנת החוזים שפורסמה ברשומות ומחוק החוזים והמסחר התאילנדי, ו־TM30 הוא סעיף 38 לחוק ההגירה. מה שמסומן בדף כ"לפי מדריכים מקומיים" — המחיר שגובים בפועל על חשמל, מחירי גז ואינטרנט, והעונתיות — הוא בלוגים ואתרים מסחריים, כלומר עדות. מה שלא מצאנו לו מקור אמרנו במפורש שלא מצאנו: אגרת הזבל בקופנגן, מחירי מים שאינם עירוניים, ועמלת תיווך מקובלת באי. המחירים בטבלה למעלה הם היחידים כאן שמחושבים ממקור שלנו, והם מחירים מבוקשים בלוח. חוקים ותעריפים משתנים — כל מספר בדף הזה נבדק באוגוסט 2026, ובקבלת החלטה כספית שווה לוודא שהוא עדיין נכון.